פסק-דין בתיק ת"ק 49759-09-11

בכתב התביעה, טוענים התובעים כי בתאריך 7.6.11, פנו אל הנתבעת 1 וביצעו אצלה "הזמנה של השכרת רכב על שם הנתבעת 2 ברומניה...".

באותו מעמד, שילמו התובעים את מלוא הסכום שנדרשו לשלם בגין שכירת הרכב ברומניה.

מכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות, עולה כי הנתבעת 1 פנתה אל הנתבעת 2 על מנת שזו תבצע את הזמנת הרכב עבור התובעים מחב' ההשכרה ברומניה והנתבעת 2 אכן ביצעה את הזמנת הרכב, ולאחר שקיבלה אישור מחב' ההשכרה, הוציאה את שובר ההזמנה לתובעים.

באותו שובר הזמנה, שעותקים ממנו צורפו לכתבי הטענות, עולה כי ספק הרכב, משמע - חב' ההשכרה ברומניה נקראת  " PAYLESS ROMANIA " .

בכתב התביעה ובעדותו של התובע 1 בביהמ"ש, גורסים התובעים כי סיכמו עם נציגת הנתבעת 1 שהרכב שיקבלו ברומניה יהיה ג'יפ מרווח וגדול, חדיש ונוח במיוחד, בעל נפח מנוע של 1,800 סמ"ק ועם 2 דלתות של תא המטען האחורי, שייקלו על הכנסת המזוודות והוצאתן.

הנני נותנת אמון מלא בכל דברי עדותו של התובע 1 וקובעת כי אכן סוכם בין התובעים לנתבעת 1 כי כל אותם נתונים ותנאים ביחס לרכב שיושכר להם - אכן יינתנו להם.

הנתבעות, בכתב הגנתן ואף בעדותה בביהמ"ש של עובדת הנתבעת 1, הכחישו סיכומים אלה והציגו בפני ביהמ"ש נתונים באשר לרכב, העומד בראש קבוצה ממנה יינתן לתובעים רכבם, כאשר נפח המנוע של אותו רכב הוא 1,600 סמ"ק בלבד ואין בו 2 דלתות לתא המטען האחורי.

אינני נותנת אמון בדברי עדותה של העדה, על אשר הוצג לתובעים בעת ההזמנה ועל שסוכם עמם, בקובעי כי לא העידה אמת בביהמ"ש.

מכל מקום, אם אכן ידעו הנתבעות מראש כי הרכב אותו הזמינו לתובעים והמסווג בקבוצה IVMR יהיה בעל נפח מנוע של 1,600 סמ"ק ובעל דלת אחת לתא המטען, הרי שהטעו את התובעים, כאשר מסרו להם כי יקבלו רכב בעל מאפיינים אחרים, כמפורט לעיל.

התובע 1 העיד בביהמ"ש כי משהגיע בבוקרשט שברומניה לחב' ההשכרה, שהינה חברה אחרת מזו שהיתה רשומה בשובר שהונפק לו על ידי הנתבעת 2, וזאת כדי לקבל את הרכב, הסתבר לו כי מוצע לו רכב קטן יותר מזה שהוזמן על ידו בישראל, בעל נפח מנוע של 1,600 סמ"ק בלבד, רכב ישן שמערכת מיזוג האוויר אינה פועלת בו כדבעי וכאשר הינו בעל דלת אחת בלבד לתא המטען האחורי.

לטענתו, כפי שפורטה בכתב התביעה, הפכה הנסיעה ברכב לסבל רב וזאת עקב הצפיפות, החום הקשה ששרר במקום (עד 42 מעלות) והקושי שבהכנסת והוצאת המזוודות וכאשר באחד מהימים לא ניתן היה כלל להניע את הרכב ורק לאחר שהתובעים המתינו כ-3 שעות במקום, הגיע גרר ותיקן את הרכב.

התובעים הם אלה ששילמו לגרר עבור הטיפול וזאת בסכום שהינו שווה ערך ל-140 ש"ח.

הנני מקבלת אף את דברי עדותו אלה של התובע 1 כמהימנים עליי במלואם וכאשר לא נסתרו בכל ראיה אחרת.

התובעים עותרים בכתב תביעתם לחייב את הנתבעות לפצותן בגין סבלם ועוגמת נפשם וכן בגין החזר עלות הטיפול בדרך.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות, בצוותא חדא, מכחישות הנתבעות את הטענות העובדתיות להן טוענים התובעים.

ברם, עיקר השגותיהן מופנות לכך שלא מתקיימת יריבות בין התובעים לנתבעות.

כל זאת, כאשר הנתבעות שימשו רק כמתווכות בין התובעים לחב' ההשכרה וכי על התובעים להפנות את כל טענותיהם לחב' ההשכרה.

הנני דוחה טענות אלה, כפי שפורטו בכתב ההגנה ובאו בפני ביהמ"ש במהלך הדיון בביהמ"ש וזאת מכל וכל.

לקביעתי, לא הוכח כי שובר ההזמנה הוצא כהלכה.